אם טוב לי טוב לעולם
כך שמעתי בסדנא ביום חמישי בערב, עת אני מתפלשת ברגשות האשמה על שיצאתי מהבית, מותירה מאחוריי בית מלא, בעל וחמות יקרים בתפקיד המבוגר האחראי והלכתי להעניק לעצמי כמה שעות שהן כולן שלי.
זה מדהים אותי איך אני וכמעט כל אשה שמסביבי נותת את כל כולה למשפחה, לבית, לעבודה… אבל לעצור הכל ולהקדיש זמן לעצמה?
מה, זה לא נעים..
הרי אם אני עושה משהו עבור עצמי זה בא על חשבון הילדים, הבעל וכו'.. אז לא, מה פתאום.
אחרת מנגנון רגשות האשם שלנו, שפשוט נולד ביחד עם הילדים מיד מתחיל לתת לנו בראש..
אבל מה? בסוף, אני מותשת, מרוקנת, מתוסכלת ומרגישה שלא היה לי רגע לעצמי, שכל השבוע אפילו זמן לפטפט עם חברה לא היה לי..
ואז אני באה בטענות לבן זוגי, לעולם, למה אתה לא משקיע? איפה אני בכל הסיפור הזה?
אבל אז הבנתי, שהאחריות להשקיע בעצמי היא רק שלי, אני ורק אני אחראית למלא את המקום הזה.
אז החלטתי שאני מרגישה ממש סבבה בסדנא ושמה את הטלפון בצד. ובשבת קבעתי עם חברה לשיחה טובה על כוס יין וברבוניות על הים, והבטחתי לעצמי שלא תעבור עוד חצי שנה עד שאעשה זאת שוב..
והזמן הזה לא מגיע ממקום אגואיסטי, נהפוך הוא, ממקום של אכפתיות, אכפתיות לעצמי ואכפתיות לעולם כולו.
הרי אם אהיה יותר שלמה, ולא חסרה, אהיה טובה יותר לילדים, לבעלי, למשפחה, לשומר בסופר, לנהגים על הכביש, לחתול המעצבן שהתנחל לי בגינה ובעצם לעולם כולו…
אז תעשי טובה
קחי לך שעתיים השבוע, רק בשבילך, בלי רגשות אשם, בלי לבדוק כל רגע מה קורה עם מה שהשארת מאחור ותהיי טובה יותר לעצמך ולעולם.
מזמינה אותך לנשום בדרכך..
הרבה הרבה אהבה עצמית
יה יה
